מגלומניה מאופיינת בצורך בכוח ושליטה מוחלטת על אחרים, והיא נעדרת אמפתיה לכל מה שנתפס כחוסר האדרה עצמית. ההגדרה הקלינית של התופעה היא מחלת נפש הקשורה להפרעת אישיות נרקיסיסטית.
אחת הדוגמאות הידועות ביותר של מגלומניה בהיסטוריה הייתה אדולף היטלר. המגלומניה שלו הובילה אותו לשאוף לכבוש את העולם כולו, ורעיון זה נולד מתוך הכוונתו אל "גזע עליון".
הוא ביקש לחסל את כל הגזעים האחרים, ולהשמיד את כל מה שנתפס מחוץ לשלוחה שלו עצמו. זוהי דוגמה קלאסית אשר ממחישה איום של שיגעון גדלות. באופן פרדוקסאלי, אדם המפגין אגו כה עצום וביטחון עצמי מופרז, מקורו בהערכה עצמית נמוכה ואגו שברירי עד כדי כך שאינו מסוגל לסבול כל ביטוי אחר משלו, מחשש להשמדה עצמית.
מגלומניה קשורה לעיתים גם עם הפרעה דו קוטבית ודיכאון המתאפיינים בשינויים במצבי רוח לשיאים קיצוניים. בעת תחושת התרוממות הרוח הקיצונית, אנשים סובלים לעיתים קרובות משיגעון גדלות ותחושות של יכולת אינסופית. הם מדברים על תוכניות ויעדים שאינם מציאותיים. גם סכיזופרניה, מחלת נפש אשר מאופיינת במחשבות שווא, הזיות ופרנויה קיצונית, נמצאת לעיתים קרובות לצד מגלומניה.
הגורמים למגלומניה
הסיבות למגלומניה כוללות פוביות או מצבים נפשיים פסיכולוגיים הקשורים לרגשות, התנהגות ואישיות. אדם במצב זה עשוי להאמין כי הוא אלוהים, אישיות מפורסמת ביותר או אמן מחונן.
מספר תנאים קשורים למצב זה. קיימת תחושה הזויה של האדם כי הוא בעל כוח יוצא דופן או גרנדיוזי, והשקפתו העליונה מאופיינת בבוז לאחרים. תנאים אלו נובעים מהפרעת אישיות נרקיסיסטית, הפרעת אישיות אנטי חברתית, סכיזופרניה והפרעה דו קוטבית.
בתצוגות קלאסיות רבות שלה, מגלומניה עשויה לנבוע מכישלון כלשהו של ההתפתחות בילדות, ולעיתים קרובות היא נובעת כתוצאה מטראומה או הזנחה.
דרכים לזהות את התסמינים של מגלומניה
- אשליה עצמית של עדיפות על אחרים
- אשליית גדלות אישית
- אשליית כוח חברתי ופוליטי גדול. האדם מאמין כי הוא מפורסם
- חוסר אמפתיה לכל דבר שאינו קשור לעצמו
- אשליית חשיבות עצמית מוגזמת
- אגואיסטיות וריכוז בעצמו
- נטייה לאלימות ורגזנות
- רצון שאחרים יפחדו ממנו
- ביטחון עצמי מופרז
- התנהגות מניפולטיבית כלפי אחרים
- האדם מאמין כי הוא אלוהים
- דיכאונות תכופים ושינויים תדירים במצב הרוח
האבחון למגלומניה
הפרעה זו מתחילה בדרך כלל בבגרות המוקדמת ומתקיימת בהקשרים שונים כגון חיי משפחה, חיים חברתיים ובעבודה.
המטופל חייב להפגין חמש או יותר מהתכונות הבאות על מנת להיות מאובחן במגלומניה.
- עיסוק בפנטסיות אודות הצלחה בלי מוגבלת, כוח, זוהר, יופי או אהבה אידיאלית.
- אמונה שהוא מיוחד וייחודי, ועל כן רק אנשים ברמתו או במעמד גבוה אחר, עשויים להבינו או לתקשר עימו.
- צורך מוגזם בהערצה.
- ניצול אחרים על מנת להשיג את מטרותיו.
- לעיתים קרובות הוא מקנא באחרים או מאמין כי אחרים מקנאים לו.
- הפגנת התנהגויות או עמדות יהירות.
דרכי טיפול והתמודדות
הטיפולים למגלומניה תלויים במצב הבסיסי אשר גרם לה, אך הם יכולים לכלול טיפול תרופתי ופסיכותרפיה.
במובן מסוים, הפרעה זו קלה יותר לטיפול כי היא מגיבה לטיפול תרופתי. טיפולים למגלומניה בסכיזופרניה ובהפרעה דו קוטבית באופן ישיר מטפלים בחוסר התפקוד הכימי הבסיסי האחראי להפרעות. מייצבי מצבי רוח עשויים לסייע לחולים וניתן אף לטפל בהם עם תרופות אנטי פסיכוטיות. בנוסף, ניתן ליהנות מתמיכת טיפול פסיכיאטרי מתמשך.
הגישה הטיפולית הקלאסית מגיעה משיטות שונות. המטפל האמפאתי מסייע לחולה לבנות את החלק האבוד של עצמיותו, וללמוד להתחבר ולהכיר במגלומניה כהגנה. שיטת טיפול זו עשויה להימשך שנים רבות. גישות אחרות, אשר עשויות להיות מוגבלות יותר בזמן, כוללות טיפולים התנהגותיים דיאלקטיים וקוגניטיביים.
רוב החולים במגלומניה אינם מבקשים טיפול, היות ואינם מאמינים כי הם סובלים מבעיות. לעיתים קרובות הם יופנו לטיפול באמצעות בני משפחה או מערכות משפטיות.
