פוביה (או בעברית- בעת), היא חרדה עזה, לא רציונאלית, אשר מתעוררת כתוצאה מחשיפה לגירוי כלשהו, בדרך כלל ספציפי ומוכר.
הפוביות מתעוררות למול בעלי חיים שונים (פוביה מכלבים, מעכבישים, מסוסים וכדומה), פוביה ממחטים או מדם, פחד גבהים, פחד ממים (אקווהפוביה), פחד ממקומות סגורים (קלסטרופוביה) ועוד. אך למעשה, פוביה יכולה להתעורר כתוצאה מחשיפה לכל גירוי שהוא, בדרך כלל משהו שקשור לחוויות, לנפש, או לסביבתו של האדם.
נומופוביה היא פוביה מפני האפשרות של התנתקות מהטלפון הנייד (מקור השם הוא קיצור המילים: No-Mobile Phone Phobia). בעשורים האחרונים ההתחברות שלנו לטלפון הנייד הולכת ומתהדקת. כמעט לכל אחד יש לפחות מכשיר אחד. ילדים בני עשר לא נפרדים מהנייד שלהם.
אנחנו מחזיקים במכשירים המתוחכמים מידע חשוב כמו מספרי טלפון, לוחות שנה, יומנים ותזכורות. אנשים רבים עובדים דרך הטלפון הנייד, מקיימים רשתות חברתיות ומערכות יחסים. הטלפון הנייד מוביל אותנו בדרכנו, ומאפשר לנו להיות בקשר. התרגלנו להיות זמינים כל הזמן, להיות בשליטה.
מתי מתעוררת נומופוביה?
מחקרים שנערכו בשנים האחרונות בארץ ובחו"ל, מראים כי בקרב מעל ל-50% מהאוכלוסיה, ובמדינות מסויימות אף הרבה מעל זה, אנשים חשים מועקה וחרדה המוגדרת כנומופוביה, כאשר הם נפרדים מהטלפון הנייד.
הסיבות לפרידה מהנייד הם מרובות ויומיומיות- אובדן המכשיר, כניסה לאיזור ללא קליטה, התרוקנות הסוללה, קלקול, כניסה למקום או לפגישה בו מחוייבים לכבות את המכשירים ועוד. במקרים קיצוניים יותר, תחושת החרדה מלווה את האדם גם כשהטלפון שלו זמין, מתוך חשש שמנסיבות שונות הוא לא יהיה זמין בעתיד הקרוב.
סימפטומים לנומופוביה
סימפטומים של פוביה כוללים תגובה של חרדה, כאשר הגירוי אינו מעורר תגובה כזו אצל אנשים אחרים בדרך כלל. המערכת הגופנית שפועלת היא המערכת הסימפטטית, האחראית לתגובת fight or flight מול סכנות.
הסימפטומים הגופניים שנוצרים הם עלייה בדופק, נשימה מהירה, עליה בלחץ הדם, הפסקת פעולה של מערכות לא חיוניות להתמודדות (מה שגורם, למשל, להטלת שתן- הגוף מנסה להפתר מהמשקל העודף של הנוזלים), רעד, הזעת יתר ועוד.
המחשבות המלוות תגובת חרדה היא של אסון שמתרחש, פחד גדול, ורצון לברוח מהמקום. בדרך כלל, אנשים שסובלים מפוביה מאופיינים ברמה גבוהה של המנעות- הם משתדלים לעשות הכל כדי להמנע מהגורם שמעורר את החרדה.
במקרים מסויימים זה פשוט יחסית, ובמקרים אחרים ההמנעות יכולה לשבש באופן משמעותי את חייו של הפרט, ולגרום לו למצוקה רבה (אם גורם הפוביה נפוץ, וכדי להמנע ממנו צריך לעשות שינויים משמעותיים בדפוסי החיים).
בהקשר זה, נומופוביה שונה מהפוביות המוכרות האחרות. ההגדרה של התופעה כ"פוביה" אינה ממש מקובלת בתחום בריאות הנפש על ידי הפסיכיאטרים והפסיכולוגים. הסיבה לכך היא עוצמת החרדה.
רב האנשים שהגדירו את עצמם כנומופובים, לא הראו מעולם רמה חריגה של חרדה כתוצאה מההתנתקות מהמכשיר הנייד. למעשה, המונח מתאר רמה מתונה של דחק וחרדה, בדרך כלל זמניים ונשלטים.
התגובות הפיזיולוגיות שתוארו עשויות להופיע, אך בדרך כלל ברמה מינורית ביותר, שאינה פוגעת ביכולת התפקוד של הפרט. הפרט חש חוסר נוחות ומתח, אך הוא מצליח להמשיך את שגרתו. כמו כן, האדם עשוי להיות עסוק במחשבות לגבי אי-זמינותו בנייד, אך לא דווחו מקרים רבים בהם המחשבות הללו היו כה מציפות עד כי נמנע מהאדם לעשות פעולות אחרות שאינן קשורות למכשיר.
הסימפטום הבולט היחיד, אך כזה שמאפיין גם אנשים שלא סובלים מנומופוביה, הוא הניסיון להמנע ממצב של התנתקות מהטלפון הנייד. אצל אנשים שהחרדה שלהם מסיטואציה כזו גדולה יותר, גם ניסיונות ההמנעות יהיו משמעותיים יותר.
