נרקולפסיה היא מחלה כרונית של מערכת העצבים המרכזית. היא מתחילה להופיע בדרך כלל בקרב בני נוער או מבוגרים צעירים, ומשפיעה על שני המינים באותה מידה. זוהי מחלה לכל החיים.
התסמינים עשויים להשתנות בחומרתם לאורך השנים, אך הם לעולם אינם נעלמים לחלוטין. בדרך כלל הם נוטים להחמיר בהדרגה לאורך זמן, ולאחר מכן להתייצב, אך גם בתקופות יציבות, הישנוניות המוגזמת בשעות היום עלולה להתגבר ולהיות מטופלת באמצעות טיפול תרופתי. במקרים אחרים, התסמינים עשויים להצטמצם או אף להיעלם למשך זמן מה.
מה גורם לנרקולפסיה?
בשנים האחרונות התקדם עולם הרפואה בקביעת הגורמים לנרקולפסיה. התגלית החדשה היא ממצאי ליקויים במבנה ותפקוד קבוצה מסוימת של תאי עצב, הנקראת נוירונים, במוחם של החולים.
תאים אלו ממוקמים בחלק המוח הנקרא היפותלמוס, והם בדרך כלל מפרישים חומרים כימיקלים עצביים אשר מורים לתאי העצב להעביר מסרים לתאים אחרים. חומרים כימיקלים אלו, הנקראים היפוקרטין, ועשויים להיות אחראים לישנוניות בשעות היום, והפרעות חריגות בשנת הלילה.
חוקרים מצאו כי אנשים עם נרקולפסיה סובלים מירידה ניכרת במספר תאי עצב במוח, ואף מרמת ירידה של היפוקרטין בנוזל השדרה, המקיף את המוח ועמוד השדרה. הם שיערו כי תגובה אוטואימונית גורמת לאובדן תאי עצב במוח בקרב חולים עם נרקולפסיה.
זיהום או טראומה עלולים לעורר תגובה אוטואימונית, אשר בעקבותיה תאי מוח רגילים מותקפים באמצעות המערכת החיסונית של הגוף עצמו. כתוצאה מכך, תאי העצב נפגמים ובסופו של דבר נהרסים, עד שהכימיקלים העצביים שלהם נעלמים. יחד עם זאת, עדיין לא הוכח כי נרקולפסיה היא מחלה אוטואימונית.
ההיבט הגנטי אינו מובן לחלוטין, אך ההערכה היא כי קרובי משפחה של חולי נרקולפסיה הם בעלי נטייה גבוהה יותר לפתח את המחלה או הפרעות שינה.
תסמינים לנרקולפסיה
התסמינים העיקריים של נרקולפסיה כוללים:
- ישנוניות מוגזמת בשעות היום
- אובדן טונוס שרירים
- תפיסות מעוותות של המציאות, כולל הזיות
- חוסר יכולת לזוז או לדבר, מצב הידוע אף כשיתוק שינה
- תלונות אחרות דוגמת טשטוש ראייה, ראייה כפולה או עפעפיים נפולים.
תסמינים נוספים כוללים הפרעות שינה בלילה והתנהגות אוטומטית. כלומר, הלוקים במחלה עלולים לבצע פעולות מסוימות מתוך שינה ללא מודעות. כל התסמינים של נרקולפסיה עשויים להופיע בשילובים ודרגות חומרה שונים. הימשכות התסמינים עלולה להתקיים במשך חודשים או שנים.
כיצד מאובחנת נרקולפסיה?
האבחנה של נרקולפסיה מתבססת על הערכה קלינית, שאלונים ספציפיים, או יומני שינה. הממצאים נבדקים בבדיקות מעבדת שינה. ההערכה הקלינית כוללת היסטוריה רפואית מפורטת ובדיקה גופנית.
כיצד מטפלים בנרקולפסיה?
הטיפול בנרקולפסיה כולל טיפולים תרופתיים והתנהגותיים. אפשרויות הטיפול הן אישיות בהתאם לחומרת התסמינים. תנאי חיים, למשל סוג עבודה או היקף אחריות של החולים, ומטרותיהם הספציפיות, כגון הקלה על התסמינים, נלקחות בחשבון בהתאמת הטיפול. התמודדות עם התסמינים אורכת שבועות עד חודשים על מנת לשוב לחיים תקינים. טיפול נאות בדרך כלל משפר באופן משמעותי את התסמינים.
טיפולים שאינם תרופתיים
טיפולים טבעיים כוללים הקניית כלים לשינוי דפוס ההתנהגות של החולה, בני משפחתו וחברים. הבנת תסמיני הנרקולפסיה עשויה לסייע להקלה על חלק מהתסכולים, הפחדים, הכעס והדיכאון של החולים ובני משפחתם. ארגוני מטפלים התנהגותיים וקבוצות תמיכה עשויות לסייע לטיפול ולהתמודדות עם המחלה.
טיפול התנהגותי כולל הקפדה על לוח זמנים קבוע לזמני שינה וערות. תנומות מתוכננות של 15 עד 30 דקות או יותר עשויות להועיל בהפחתת הישנוניות בשעות היום. יש להקפיד על הגבלות תזונה מסוימות, כגון הימנעות מארוחות גדולות ואלכוהול. פעילות גופנית בשעות היום, על בסיס קבוע, עשויה לשפר את הערנות.
