תסמונת פיקה

תסמונת פיקה היא הפרעת אכילה המוגדרת בדרך כלל כבליעה מתמשכת של חומרים בלתי אכילים במשך תקופה של לפחות חודש.

התסמונת עשויה להיות בעלת השלכות מסכנות חיים. אנשים עם תסמונת זו מדווחים על בליעת מגוון רחב של חומרים בלתי אכילים, לרבות, אך לא רק, חימר, לכלוך, חול, אבנים, חלוקי נחל, שיער, צואה, עופרת, עמילן כביסה, כפפות ויניל, פלסטיק, מחקי עיפרון, נייר, שבבי צבע, פחם, גיר, עץ, גבס, נורות, מחטים, חוטים, בדלי סיגריות וגפרורים שרופים.

למרות שתסמונת פיקה קיימת בתדירות גבוהה יותר בקרב ילדים, זוהי הפרעת אכילה נפוצה ביותר בקרב אנשים בעלי נכויות התפתחותיות או הסובלים מהפרעת אכילת בינג'.

הגורמים לתסמונת פיקה

הגורמים לתסמונת פיקה עשויים להיות מורכבים ממגוון רחב של סיבות כגון השפעות תרבותיות, מצב סוציו אקונומי נמוך, מחלות, והפרעות פסיכולוגיות. אכילת צבע היא תופעה שכיחה ביותר בקרב ילדים למשפחות במעמד סוציו אקונומי נמוך, ונקשרת לעיתים קרובות לחוסר השגה הורית ורעב חריג.

בקרב אנשים בעלי פיגור שכלי, תסמונת פיקה מוסברת כתוצאה מחוסר יכולת לדעת או להבין את ההבדל בין פריטי מזון שאינם אכילים לפריטי מזון מותרים.

תסמונת פיקה עשויה אף להיגרם בשל מחסור בברזל ומספר הפרעות פיזיולוגיות אחרות הקשורות בירידה בפעילות מערכת הדופאמין במוח. דופאמין הוא מוליך עצבי או כימי אשר מסייע להעברת הדחפים העצביים מתא עצב אחד למשנהו. קשר זה הוביל מספר חוקרים להסיק כי יתכן שקיים קשר בין רמות נמוכות של דופאמין במוח, לפיתוח תסמונת פיקה.

תסמינים לתסמונת פיקה

תינוקות וילדים אשר אובחנו עם תסמונת פיקה, מפגינים תסמיני אכילת צבע, גבס, מחרוזות, שיער ובדים. ילדים בוגרים עלולים לאכול גללי בעלי חיים, חול, חרקים, עלים, חלוקי נחל ובדלי סיגריות. מתבגרים ומבוגרים לרוב אוכלים חימר או אדמה.

יש לשקול אבחון לתסמונת פיקה כאשר מופיעים התסמינים הבאים:

• התנהגות שאינה הולמת את רמת ההתפתחות של האדם
• התנהגות שאינה מקובלת מבחינה חברתית
• התנהגות שאינה מהווה חלק מהפרעה נפשית אחרת, למשל סכיזופרניה.

כיצד מאובחנת תסמונת פיקה?

תסמונת פיקה מאובחנת לעיתים קרובות בחדר מיון של בית חולים, כאשר מתפתחים תסמיני הרעלת עופרת, ניקוב מעי, או סיבוכים רפואיים אחרים אשר נגרמו כתוצאה מאכילת פריטים בלתי אכילים שכבר נבלעו.

אם קיים חשד לתסמונת פיקה, חשוב לבצע הערכה רפואית לאנמיה אפשרית, חסימות מעיים או הרעלות פוטנציאליות. אם התסמינים קיימים, הרופא יתחיל את האבחון באמצעות ביצוע היסטוריה רפואית מלאה ובדיקה גופנית.

הוא עשוי להשתמש בבדיקות מסוימות, דוגמת בדיקות דם וצילומי רנטגן, על מנת לבדוק אנמיה ולתור אחר חומרים אחרים בדם, כמו גם לבדוק חסימות בדרכי העיכול. בנוסף, יבדוק הרופא זיהומים אפשריים הנגרמים באמצעות אכילת פריטים מזוהמים בחיידקים, ויתשאל את המטופל אודות הרגלי האכילה שלו.

לפני ביצוע האבחון לתסמונת פיקה, הרופא יעריך נוכחות של הפרעות אחרות, דוגמת פיגור שכלי, נכויות התפתחותיות או הפרעות אובססיביות כפייתיות, כגורם להתנהגות האכילה המוזרה.

כיצד תסמונת פיקה מטופלת?

החל משנת 2002, לא קיים טיפול סטנדרטי לתסמונת פיקה. נכון להיום, השיטות היעילות ביותר מבוססות על טיפול לשינוי התנהגות. התסמונת קשורה לעיתים קרובות למחסור תזונתי והיא תתבהר כאשר החוסרים התזונתיים יתווספו לתזונתו של המטופל.

בהתחשב בסיכון לסיבוכים רפואיים, דוגמת הרעלת עופרת, הקשורים לתסמונת פיקה, נדרש מעקב רפואי צמוד כתנאי הכרחי לטיפול. ניתן לטפל במצב זה באמצעות תרופות אשר מסירות מתכות כבדות ועופרת ממחזור הדם. בנוסף, שיתוף פעולה הדוק עם צוות בריאות נפש מיומן, אידיאלי לטיפול אופטימלי במקרים מורכבים אלו.

במקרים מסוימים, יתכן שיהיה צורך בניתוח על מנת להסיר חפצי מתכת ממערכת העיכול של החולה או לטפל בפגיעות ברקמות. חשוב במיוחד להסיר באופן מיידי את כל האובייקטים העשויים מעופרת, בשל סכנת ההרעלה.

גם שיטות טיפול התנהגותיות מומלצות כגישה טיפולית יעילה לתסמונת פיקה. הם מקנים למטופל הבנה לגבי מזונות אכילים ומזונות שאינם אכילים, תוך שימוש בחיזוקים חיוביים.