תרופות פסיכואקטיביות הן תרופות מרשם, הניתנות אך ורק על ידי הרופא המטפל או הפסיכיאטר, ומטרתן לפעול ישירות על תאי העצב של המוח.
לתאים אלה תפקידים שונים ופעילותם מתבססת על הולכה חשמלית. הם כוללים שני איברים נוספים: אקסון ודנדריט, שחוצץ ביניהם רווח בשם "סינספה". כשכל אחד מהתאים מקבל מסר, אותו הוא נדרש להעביר לתא אחר, הוא משחרר אל הרווח הקיים, אל הסינפסה עצמה, מוליכים חמשליים – נוירוטרנסמיטורים, הנקלטים על ידי התא הבא בתור.
תרופות פסיכואקטיביות מחקות את הנוירוטרנסמיטורים ונקלטות בתאים הקיימים כדי להשפיע על תפקודם של החולים.
כיצד פועלות תרופות פסיכואקטיביות?
תרופות פסיכואקטיביות משפיעות על תפקוד התא ומחקות, כאמור, את תפקודם של הנוירוטרנסמיטורים. הן חוסמות קולטנים, בכך שהן קולטות אותם כמו הנוירוטרנסמיטורים, אך לא מאפשרות להם להמשיך ולבצע את תפקידם, כלומר – להעביר את המסר הנדרש לתא הבא.
הן מעודדות את קליטתם מחדש של הנוירוטרנסמיטורים ומצמצמות את משך הזמן שבו הם משפיעים על התא הבא. ישנן תרופות פסיכואקטיביות, שפועלות באופן הפוך, כלומר, מעכבות את הקליטה ומאריכות את הימצאותם של הנוירוטרנסמיטורים ברווח שבין תאי העצב.
למה משמשות תרופות פסיכואקטיביות?
תרופות אלו ניתנות כטיפול במחלות, שהסיבות להופעתן קשורות למוח. במקרים של פגיעה כלשהי באזור מסוים במוח או בתאים מסוימים בו, בוחרים להשתמש בתרופות אלו כדי לשחזר את פעילות התאים שנפגעה ולאפשר למוח התנהלות תקינה.
התרופות ניתנות במקרים של מחלות דמנטיות, כמו דמנציה ואלצהיימר וגם במקרים של מחלות ניווניות, כמו פרקינסון. במקרים של מחלות נפש, שבהן תרופות אחרות לא עזרו, תרופות פסיכואקטיביות מוצעות למטופל, ובעיקר במצבי דיכאון. הן מעכבות את קליטתם של הנוירוטרנסמיטורים ומשפרות את תפקוד המוח.
תרופות פסיכואקטיביות מרכזיות
ישנם סוגים שונים של תרופות פסיכואקטיביות, הניתנות למטופלים כדי להתמודד עם בעיה כלשהי. אלו יכולות להיות תרופות המטפלות בחרדה, כמו למשל בנזודיאזפינים, תרופות המטפלות בהפרעה דו קוטבית, כמו למשל פרוזאק, תרופות המטפלות במאניה, כמו ליתיום, תרופות לטיפול בסכיזופרניה, כמו למשל קלוזאפין, תרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז כמו ריטלין ועוד.
תופעות לוואי וסיכונים
מכיוון שהתרופות פעולות ישירות על המוח ומשבשות במובן מסוים את תפקודו (כשהוא לקוי), הן עשויות להשפיע, במקרים מסוימים, גם לרעה. התרופות נבחנות לעומק לאורך השנים, וכך גם השפעתן על המטופלים, לרבות בחינת תופעות הלוואי.
בשל השפעתן על המוח, השימוש בהן מצריך מרשם רופא, בין אם מדובר בנוירולוג או פסיכיאטר, הבוחנים את מצבו הפיזיולוגי של המטופל ומתאימים לו את התרופה הנכונה ובמינון המתאים. כך ניתן לצמצם משמעותית את הסיכון להופעתם של סימפטומים שונים העשויים להיות נלווים לנטילת התרופה ולאפשר טיפול נכון וניצול יתרונותיה של התרופה.
כדי לצמצם את השפעותיהן השליליות של התרופות הפסיכואקטיביות, מומלץ להימנע משימוש בחומרים מסוימים, ששילובם יחד עם התרופה עשוי להיות מסוכן. למשל, אלכוהול, המגביר את השפעת רכיבים מסוימים שבתרופה וביטול השפעת רכיבים אחרים. בנוסף, יש לזכור שלעיתים עשוי המטופל לפתח תלות בתרופה, ובמיוחד כשמדובר בתרופות פסיכואקטיביות בעלות השפעה מרגיעה ומרפה.
יש להיות במעקב צמוד מול הרופא המטפל ובכל שינוי דפוס התנהגותי כלשהו, הופעתם סימפטומים מסוימים שלא היו לפני כן או תחושות חדשות לא נעימות, שהופיעו לאחר השימוש בתרופה, מומלץ לפנות בהקדם אל הרופא המטפל.
לתרופות ישנם יתרונות רבים והן יכולות לסייע לחולים רבים, הסובלים מבעיות שונות. יחד עם זאת, שימוש לא נכון בהן, מבחינת מינון וגם בחירת סוג התרופה, יכול להוביל לשורה של תופעות לוואי ולהשפעות שליליות על המטופל.
