מהי היפוכונדריה?

היפוכונדריה הינה הפרעה המתאפיינת בתלונות חוזרות ונשנות על מחלות גופניות שאין להן כל אחיזה במציאות. כולנו נתקלנו באנשים החוזרים שוב ושוב על תלונות בנוגע לבעיות גופניותם. בשלב מסוים, רמת ההקשבה שלנו פוחתת ואולי גם נחשוב שאין להתייחס לכך ברצינות, שכן מדובר ככל הנראה בתלונות שווא.

היפוכונדריה היא הפרעה אחת מתוך ארבע הפרעות סומטופורמיות – הפרעת סומטיזציה, היפוכונדריה, הפרעת כאב והפרעת המרה. הפרעות סומטופורמיות משמעותן תלונות על סימפטומים גופניים שקשורים בבעיות בריאותיות, מבלי שקיים להן בסיס רפואי כלשהו.

ההיפוכונדריה מתפתחת במהלך הילדות, בשיעור שווה בקרב נשים ובקרב גברים וההערכה היא שבין 1-5% מהאוכלוסייה סובלים מהיפוכונדריה. כמו כן, יש לציין כי לא נמצא מרכיב גנטי כבסיס להפרעה.

מנקודת המבט של היפוכונדרים תלונותיהם אינן תלונות שווא. חשוב לציין שהסובלים מההפרעה אינם מתחלים או מזייפים תסמינים של מחלות כדי להשיג רווח כלשהו. הם בטוחים לגמרי שהתסמינים שלהם הם ייצוג של מחלה רפואית, אולם ברור לחלוטין כי תלונותיהם מחפות על דבר מה שהוא סמוי מן העין והוא נפשי.

לעיתים ההפרעה נמשכת בעוצמה אחידה ולעיתים היא משתנה מבחינת העוצמות שלה. בהיעדר טיפול, יכולות להיות להפרעה השלכות הרסניות על התחום התעסוקתי, הזוגי והבין-אישי. אנשים בסביבתם של היפוכונדרים נוטים להפוך לחסרי סבלנות אל מול תלונות חוזרות ונשנות בעלות נימה שלילית ודיכאונית. יש גבול למידה בה ניתן להתייחס לתלונות שכאלה עד שהאדם שמאחוריהן הופך למוקצה מחמת מיאוס.

היפוכונדרים ורופאים

היפוכונדרים נוטים שלא להאמין לרופאים אם הרופאים לא מצאו הוכחות לבעיות גופניות אצלהם. הם שבים שוב ושוב אל אותם רופאים ובהיעדר אבחנה, הולכים לרפואים אחרים ותסכולם הולך וגובר אל מול חוסר האבחון שלהם. רופאים הנתקלים במקרים כאלה, יפנו את המטופלים שלהם לפסיכיאטר.

התקשורת כמגבירה תסמינים של היפוכונדריה

היפוכונדרים לרוב קוראים עיתונים ומאמרים בנושאי בריאות והם לעיתים קרובות צורכים תרופות ללא מרשם. התקשורת לרוב תורמת משמעותית להתפתחות ההפרעה ולחומרתה. אנשים בעלי נטייה לפחד ממחלות הנחשפים לתוכנית ולמידע מגוון בתחומים רפואיים, עלולים לפתח פחדים מתופעות גופניות שיש להם, שלעיתים הן אינן משמעותיות כלל או אף לדמיין הפרעות גופניות.

היפוכונדריה והפרעות נפש אחרות

מרבית הסובלים מהיפוכונדריה מאובחנים גם בהפרעות נוספות כגון דיכאון וחרדה. כמו כן, ישנו ממשק בין ההפרעה לבין הפרעה אובססיבית קומפולסיבית המערבת מחשבות חוזרות ונשנות על אותו נושא. זאת כיוון שהסובלים מההפרעה ממוקדים בצורה מוחלטת בבעיות הגופניות שלהם.

טיפול בחרדה ממחלות

טיפול קוגניטיבי – הטיפול מתמקד בניסיון לשלוט במחשבות המעוררות חרדה או להסיט את תשומת הלב מן המחשבות המטרידות. טיפול קוגניטיבי יעיל בניסיון ליצור ערוצים שונים להפנות אליהם את כיוון המחשבה. על מנת להבין כיצד פועל טיפול מסוג זה, יוצגו שני סוגי מקרים המובילים לתוצאה דומה ומעלים את הצורך בטיפול קוגניטיבי.

• בקרב חלק מהסובלים מההפרעה, הגורם הוא מקרים של מוות במשפחה. אחת הסיבות לכך היא שזוהי הסחת דעת מההתמודדות האמיתית עם המוות. התעסקות בבעיות רפואיות מדומיינות משהה את ההתמודדות עם הבעיות האמיתיות ובכך מבחינת המטופלים יכולה לתרום להתמודדות עם חרדות אחרות שיש להם.
• מחקר מעניין שהתבצע על ידי Barsky ועמיתיו[1] בשנת 1998 בחן את התהליך העובר על הסובלים מהפרעת היפוכונדריה המאובחנים במחלה אמיתית. במחקר זה, חולים שהתסמינים שלהם התאימו לתסמינים של היפוכונדריה נחקרו בזמן מסוים ונחקרו שוב כחמש שנים לאחר מכן. נערכה השוואה ביניהם לבין קבוצה נוספת של אנשים שלא אובחנו כהיפוכונדרים. נמצא שבקרב הקבוצה של ההיפוכונדרים, מחלות אמיתיות שצצו לאורך השנים הפחיתו באופן משמעותי את הנטיות ההיפוכונדריות של הנבדקים. הסיבה לכך היתה שהבעיות האמיתיות אוששו את התלונות של הנבדקים והפחיתו את הסקפטיות בנוגע למצבם. אפשר לומר בצורה זהירה שהרצון לקבל תשומת לב, לה מייחלים הסובלים מההפרעה יותר מכל, נענה, ולכן עוצמת התסמינים פוחתת.

טיפול תרופתי – נמצא שתרופות נוגדות דיכאון כדוגמת פרוזאק, ותרופות נוגדות חרדה הן יעילות בטיפול בהפרעה.