הפרעות חרדה הינן קבוצה של הפרעות המתאפיינות ברמה גבוהה של חשש או פחד שמתעוררים ללא קשר לסכנה או איום אמיתי ומיידי במציאות.
החרדה יכולה להתעורר כתוצאה מאובייקט שמפחיד את האדם (כמו בעל חיים מסויים או סיטואציה), כתוצאה מחוויה קודמת של התקף חרדה או פאניקה, כתוצאה מחשיפה לאירוע מפחיד או טראומטי, או כתוצאה ממחשבות חוזרות וטורדניות.
בכל המקרים, החרדה מתאפיינת באספקטים קוגניטיביים – מחשבות מפחידות, חוזרות, טורדניות וברוב המקרים לא מציאותיות. אספקטים התנהגותיים כוללים בדרך כלל דפוסים של המנעות מפני אותם גורמים מעוררי חרדה, ויכולים להגביל באופן משמעותי את יכולתו של הפרט לתפקד בחיי היומיום.
התנהגות נוספת עשויה להיות טקסים שמטרתם להפחית את רמת החרדה (כמו בהפרעה אובססיבית- קומפולסיבית). אספקטים פיזיולוגים כוללים רמה גבוהה של עוררות בגוף. כאשר החרדה אקוטית, התסמינים הם של רעד, הזעה, עליה בדופק, תחושת סחרחורת, נשימות מהירות ושטוחות ועוד. כאשר החרדה רציפה, ניתן למצוא סממנים פיזיולוגים של הפרשת אדרנלין מרובה ועוד.
טיפול תרופתי בחרדה
ברבים מהמקרים בהם אדם סובל מהפרעת חרדה, תפקודו נפגע והוא חש מצוקה רבה, שיכולה גם להוביל לתחושות של דיכאון של ממש. למרות שקיימים טיפולים פסיכותרפויטיים יעילים כנגד חרדה (בעיקר הטיפול הקוגניטיבי- התנהגותי) וכן טיפולים טבעיים לחרדה, לא אחת הפרט לא מסוגל להתחיל בכל טיפול בגלל רמת החרדה הגבוהה. במקרים אחרים, גם טיפול כזה לא מועיל. או-אז, מומלץ מאוד להעזר בתרופות אנטי- חרדתיות, שמאפשרות לפרט להעלות את רמת התפקוד שלו, לחוש פחות חרד ולהעזר בטיפולים ארוכי טווח יותר.
הליך הטיפול
כדי להתאים לחולה תרופה מתאימה, יש צורך לאבחן ולהבין את ההפרעה ממנה הוא סובל. עיקר ההפרדה היא בין חרדה אקוטית לחרדה מתמשכת. ברוב המקרים, אנשים סובלים משני סוגי החרדה, ויש להתאים שני סוגים של טיפול בחרדה.
מותר לציין, שהאבחנה והתאמת הטיפול התרופתי נעשית על ידי רופא מומחה- פסיכיאטר. חשוב מאוד להמשיך להיות במעקב רפואי במשך כל זמן הטיפול על מנת למנוע השפעות לא טובות של התרופה, ולהגיע למקסימום יעילות והתאמה לחולה הספציפי.
לחרדה הכללית המתמשכת, יש צורך בטיפול קבוע. היום מקובל ביותר לעשות שימוש בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה, שנמצאו כיעילות ביותר במקרים של חרדה. תרופות מהדור החדש, הנקראות SSRI הן יעילות ומאופיינות במידה נמוכה יחסית של תופעות לוואי. תרופות כמו פרוזאק, ציפרלס, לוסטרל ודומיהן, פועלות על עיקרון של עליית נוכחות הסרטונין במח, וגורמות להפחתת חרדה ולייצוב מצב הרוח. תרופה נוספת היא קלונקס או קסנקס, שהן תרופות מסוג הבנזודיאזפינים ויש להן השפעה מרגיעה.
להתקפי חרדה, יש צורך בתרופות הרגעה מקומיות, אותן המטופל לוקח כאשר הוא חש שהחרדה מציפה ואותו ושיש לו צורך במשהו שיעזור לו להרגיע את עצמו. התרופה המוכרת ביותר מקבוצה זו היא הוואליום על נגזרותיה (כמו אסיוול). תרופות נוספות הן נוזינן וסרקוואל.
יתרונות הטיפול התרופתי
כאמור, הטיפול התרופתי בחרדה נחשב ליעיל ולבטוח באופן יחסי. הפחתה משמעותית של רמת החרדה, והאפשרות לשלוט בהתקפים של חרדה אקוטית, מאפשרים לחולה לחזור לתפקוד סביר ואף יותר מזה. הטיפול התרופתי הוא לעיתים הדרך היחידה להביא אדם לטיפול בו הוא נדרש להחשף דווקא לדברים שמפחידים אותו ביותר.
חסרונות הטיפול התרופתי
כמו בכל תרופה, גם לתרופות נוגדות החרדה ישנן תופעות לוואי. אמנם תופעות לוואי אלה קלות יחסית, ובדרך כלל חולפות מאליהן תוך זמן קצר, אך יש להתייחס אליהן ברצינות. תופעות הלוואי כוללות כאבי בטן, סחרחורת, חוסר תיאבון וירידה בחשק המיני. כמו כן, במקרים קיצוניים עשוי הטיפול התרופתי דווקא להגביר את המחשבות החרדתיות והדיכאוניות.
חסרון נוסף של התרופות, הוא משך הזמן שלוקח להן להשפיע. אומנם מדובר בטיפול מהיר יותר מהאלטרנטיבות, אך יש לקחת בחשבון זמן של שבועיים עד חודש לפני שמגיעים להשפעה המקסימלית של התרופה.
חסרון נוסף הוא התלות שיש בתרופות. אמנם התרופות לא ממכרות, אך ללא טיפול משלים, האדם נעשה תלוי בתרופה על מנת להוריד את רמת החרדה, וללא תמיכת התרופות רמת החרדה עשוייה לשוב ולהיות משתקת.
