הפרעת אישיות אנטי חברתית היא סוג של מצב נפשי כרוני, אשר בו משתבשות דרכי האדם במצבי חשיבה, תפיסה והתייחסות לאחרים. במצבים קיצוניים המצב עלול להיות מאופיין אף בהרס. אנשים עם הפרעה זו בדרך כלל אינם מקדישים מחשבה להתייחסות נכונה או שאינה נכונה, ולעיתים קרובות מתעלמים מזכויות, רצונות ותחושות של אחרים.
אנשים עם הפרעת אישיות אנטי חברתית נוטים להכעיס, להתנהג במניפולטיביות או לטפל בחומרה או באדישות קשוחה באחרים. לעיתים קרובות הם עשויים להפר את החוק ולהסתבך בצרות ובכל זאת אינם מפגינים תחושות אשם או חרטה. הם עשויים לשקר, להתנהג באלימות או באימפולסיביות, והם סובלים מבעיות שימוש בסמים ואלכוהול. מאפיינים אלו בדרך כלל גורמים לאנשים עם הפרעה זו לפגום בקשרי המשפחה, העבודה והיחסים החברתיים.
הגורמים להפרעת אישיות אנטי חברתית
אישיות מורכבת משילוב של מחשבות, תחושות והתנהגויות ייחודיות לכל אדם. בדרך זו אנשים רואים, מבינים ומתייחסים לעולם החיצוני, כמו גם לעצמם. מאפייני האישיות מעוצבות במהלך הילדות.
הפרעות אישיות נגרמות בדרך כל באמצעות שילוב השפעות גנטיות וסביבתיות. אנשים מסוימים עלולים לשאת גנים אשר הופכים אותם פגיעים לפיתוח הפרעת אישיות אנטי חברתית, או שמצבים מסוימים בחייהם עלולים לגרום להתפתחות ההפרעה.
יתכן שקיים קשר בין חוסר אמפתיה בילדות לבין הבנת הפרספקטיבות והבעיות של אחרים, ובעקבות זאת מופיעה הפרעת אישיות אנטי חברתית. זיהוי מוקדם של בעיות אישיות אלו עשוי לסייע לשפר את התוצאות לטווח הארוך.
תסמינים של הפרעת אישיות אנטי חברתית
תסמיני וסימני הפרעת אישיות אנטי חברתית עשויים לכלול:
- זלזול בערכים דוגמת טוב ורע.
- עקשנות, שקרים, או ניצול אחרים.
- באמצעות קסם אישי או שנינות, הם מתמרנים אחרים לשם מטרות רווח אישיות, או לשם הנאה אישית צרופה.
- אגוצנטריות, תחושת עליונות ואקסהיביציוניזם.
- מסתבכים לעיתים קרובות עם החוק.
- מפרים לעיתים קרובות את זכויותיהם של אחרים באמצעות הפחדה, חוסר יושר ומצג שווא.
- מתעללים בילדים או מזניחים אותם.
- מתנהגים בעוינות, עצבנות, אי שקט, אימפולסיביות, תוקפנות או אלימות.
- חסרי אמפתיה לאחרים וחסרי חרטה בעת פגיעה באחרים.
- נוטלים סיכונים מיותרים.
- מנהלים מערכות יחסים גרועות או פוגעניות.
- מתנהגים בחוסר אחריות בעבודה.
- אינם מפיקים לקחים מההשלכות השליליות של התנהגותם.
תסמיני הפרעת אישיות אנטי חברתית עשויים להתחיל בילדות והם ניכרים באופן מלא עבור רוב האנשים הסובלים מההפרעה במהלך שנות העשרים והשלושים לחייהם. בקרב ילדים, התסמינים המוקדמים להפרעה כוללים התעללות בבעלי חיים, בריונות, אימפולסיביות, התקפי זעם, בידוד חברתי וכישלונות בלימודים.
למרות שהפרעת אישיות אנטי חברתית נחשבת כהפרעה לכל החיים, מספר תסמינים, כגון התנהגות הרסנית ופלילית ושימוש באלכוהול או סמים, עשויים להתמתן לאורך הזמן, אך לא ברור אם ההתמתנות היא תוצאה של התבגרות או הגברת המודעות להשלכות התנהגותם.
אבחון ובדיקות
כאשר רופאים מאמינים כי אדם סובל מהפרעת אישיות אנטי חברתית, הם מבצעים סדרת בדיקות רפואיות ופסיכולוגיות, אשר מסייעות לקביעת האבחנה. הערכות אלו כוללות בדרך כלל:
בדיקה גופנית – בדיקה זו מבוצעת על מנת לסייע לשלילת בעיות אחרות אשר עשויות להיות גורם לתסמינים ולשם בדיקת כל הסיבוכים הנלווים.
בדיקות מעבדה – אלו עשויות לכלול, למשל, ספירת דם מלאה, בדיקת תפקוד בלוטת התריס והקרנה לשם זיהוי אלכוהול או סמים על מנת לקבוע אם קיימות סיבות אחרות להופעת התסמינים.
הערכה פסיכולוגית – רופא מומחה לבריאות הנפש בוחן את המחשבות, התחושות, מערכות היחסים, דפוסי ההתנהגות וההיסטוריה המשפחתית. בדיקה זו עשויה לכלול מבחנים פסיכולוגיים בנוגע לאישיות.
הרופא שואל על התסמינים, מתי התחילו, עד כמה הם חמורים, כיצד הם משפיעים על חיי היומיום ואם התקפים דומים התרחשו בעבר. בנוסף, הוא שואל אודות מחשבות בנוגע לפגיעה באחרים, התאבדות או פגיעה עצמית. אין זה סביר כי אדם בעל הפרעת אישיות אנטי חברתית יספק תיאור מדויק של התסמינים. בני המשפחה, החברים והעמיתים לעבודה עשויים לספק את המידע המדויק והמועיל.
טיפולים ותרופות
הפרעת אישיות אנטי חברתית קשה מאוד לטיפול. אנשים עם הפרעה זו עשויים אף לא לרצות בטיפול או לחשוב שאינם זקוקים לו. אך הם אכן זקוקים לטיפול ומעקב צמוד ממושך. הטיפול או השילוב הטוב ביותר של טיפולים שונים תלויים במצב ובחומרת התסמינים של כל מטופל.
פסיכותרפיה
טיפול זה, המכונה גם טיפול בדיבור, משמש לעיתים לטיפול בהפרעת אישיות אנטי חברתית. אך אם התסמינים חמורים, פסיכותרפיה אינה תמיד יעילה והמטופל לא יודה שהיא תורמת להחלמה מבעיותיו. ניתן לבצע את הטיפול באמצעות מפגשים בודדים, טיפול קבוצתי או מפגשים אשר כוללים חברים ובני משפחה.
תרופות
מספר סוגים של תרופות פסיכיאטריות עשויים לסייע בתנאים מסוימים הקשורים להפרעת אישיות אנטי חברתית, או לטפל בתסמינים דוגמת תוקפנות. תרופות אלו עשויות לכלול תרופות אנטי פסיכוטיות, תרופות נוגדות דיכאון או מייצבי מצב רוח. יש לקבוע את התרופות בזהירות כי חלק מהחולים עלולים להשתמש בהן לרעה.
