קלפטומניה היא חוסר יכולת לעמוד בפני הדחף לגנוב דברים שאינם נדרשים לצרכים המיידיים או לצורך רווח. ישנה עלייה במתח לפני ביצוע הגניבה והנאה והרפיה בזמן ביצוע הגניבה. הגניבה עצמה לא מבטאת כעס או נקמה והיא תגובה להזיה. לא ניתן להסביר את הגניבה על ידי הפרעה אחרת.
מה מקור ההפרעה?
קלפטומניה היא הפרעה נפשית שיכולה להתחיל בילדות, בגיל ההתבגרות או בבגרות המוקדמת ולעיתים בשלבי הבגרות המאוחרים, אולם לרוב התפרצות התסמינים היא לפני גיל 21. רוב הסובלים מההפרעה מדווחים על גניבה מחנויות כעשר שנים לפני שפנו לטיפול.
שכיחות ההפרעה בקרב האוכלוסייה היא נמוכה ביותר, אולם נתון זה הוא מטעה שכן הבושה שבגניבה מונעת מרוב האנשים להודות בתסמיני ההפרעה. נהוג היה להאמין שמרבית הסובלים מההפרעה הם נשים, אולם נתון זה עלול להיות לא מדויק, שכן בתי המשפט שולחים גברים שנמצאו גונבים מחנויות לבית הכלא ואילו נשים נשלחות לטיפול פסיכיאטרי שבמהלכו נקבעת להם האבחנה. מכאן, ששיעור הגברים והנשים הסובלים מההפרעה שווה פחות או יותר.
כיצד מתבטאת הקלפטומניה?
ממצאי מחקרים העלו 3 מסלולים בהם באה ההפרעה לידי ביטוי:
- ספורדית – עם אפיזודות חולפות ותקופות ארוכות של נסיגה.
- אפיזודית – הכוללת תקופות ארוכות של גניבה מחנויות ותקופות של נסיגה.
- כרונית – תמידית ובעלת עוצמה משתנה.
הסברים להפרעה
תיאוריות ביולוגיות –
קיימות מספר מערכות גופניות המעורבות בהפרעה:
- סרוטונין ועיכוב של התנהגות – מכניזמים גופניים לקויים הקשורים לעצירה או למניעה של התנהגות הם אלה שככל הנראה עומדים בבסיס של ההתנהגות המסוכנת שבאה לידי ביטוי בקלפטומניה. רמות נמוכות של סרוטונין קשורות להתנהגות הכוללת לקיחת סיכונים (למשל אלכוהוליזם והימורים). מחקרים מוקדמים שנערכו לגבי קלפטומניה תמכו בקשר בין מערכות של סרוטונין לבין התפתחות קלפטומניה.
- דופמין – מערכות דופמינרגיות המשפיעות על תגמול ועל חיזוקים התנהגותיים גם משחקות תפקיד בהפרעה. אחד התהליכים הוא תסמין חוסר התגמול, שלפיו שינויים במערכות דופמינרגיות עומדים בבסיס של חיפוש אחר תגמול (כמו למשל גניבה מחנויות), בשלב זה משתחרר דופמין שיוצר תחושה של הנאה. ההנאה הזאת היא מה שמשמר את ההתנהגות. השחרור של דופמין הוא הגבוה ביותר כאשר התגמול אינו ודאי, כך שהוא זה שמכוון התנהגות במצבים של לקיחת סיכון. התגמול בעת גניבה איננו ודאי, שכן תמיד ישנו סיכוי להיתפס, כך שבמצב זה תשתחרר כמות הדופין הגבוהה ביותר, שתמשיך לשמר את אותה התנהגות.
תיאוריות פסיכולוגיות –
קלפטומניה עלולה להיות תוצר של ניסיון לפתור תחושות של דיכאון באמצעות גירוי. גניבה מחנויות יכולה להוות הסחת דעת עבור מטופלים מסוימים כדי לברוח ממחשבות לא נעימות. מה שמשמר את ההתנהגות הוא זיכרון סלקטיבי, הגורם לכך שזוכרים את תחושת הריגוש כאשר בוצעה הגניבה ולא את הבושה שנלווית לכך. הדימוי העצמי של הסובלים מההפרעה הוא נמוך ביותר והם חשים שהם אמורים להיענש על התנהגותם כי גם כך הם חשים חסרי ערך לחלוטין.
טיפול בקלפטומניה
טיפול תרופתי – טרם אושרו תרופות מרשם לטיפול בהפרעה. מרבית הניסויים שערכו לגבי שימוש בתרופות כטיפול בהפרעה הניבו תוצאות מעורבות. בניסוי אחד לטיפול בקלפטומניה, תוך שימוש בתרופה נלטרקסון, נרשמה ירידה משמעותית בעוצמה של הדחף לגנוב, המחשבות לגבי גניבה וההתנהגות עצמה. תרופות נוגדות דיכאון, במיוחד כאלה שמשפיעות על המערכות שקשורות בסרוטונין, גם עשויות להיות יעילות בהפחתה של תסמיני ההפרעה.
פסיכותרפיה – ההצלחה של פסיכותרפיה בטיפול בהפרעה היא מוגבלת, ועשויה להשתפר אם הטיפול משולב עם טיפול תרופתי.
טיפולים התנהגותיים כמוו חשיפה ומניעת תגובה והתניה נמצאו כיעילים. ישנה שיטה הנקראת Imaginal desensitization ובה מדמיינים את הצעדים של ביצוע הגניבה תוך שמירה על מצב נינוח. לאחר מכן המטופל מדמיין ניסיון לגנוב אבל גם את האפשרות לא לגנוב באותה סצינה דמיונית. חזרה על הליך זה מספר פעמים מביאה להפחתה משמעותית בתסמיני ההפרעה.
ראו גם:
פירומניה – דחף לאש
טריכטלומניה – דחף לתלישת שיער
