בתרגום חופשי, פירוש המילה אגורפוביה הוא "פחד מכיכר השוק". בגלל זה, רוב האנשים מתייחסים למילה אגורפוביה כמילת ההפך לקלסטרופוביה, דהיינו- פחד ממקומות פתוחים. הגדרה פופולארית זו אינה מדויקת לתיאור ההפרעה שגורמת לאנשים להיכנע לרמות חרדה גבוהות מאוד ובלתי רציונאליות לעיתים, ולהסתגר יותר ויותר במקומות מוכרים ובטוחים.
אגורפוביה היא פחד להיות בכל מקום שבו עלולה להתעורר חרדה. בדרך כלל, ההפרעה המקדימה לאגורפוביה היא התקפי חרדה (למרות שאגורפוביה יכולה להתרחש גם ללא התקפים שכאלה). אדם חווה התקף פאניקה, שהוא חוויה מבהילה מאוד, ומתחיל לחשוב כיצד הוא יכול להימנע מהתקף נוסף.
אם ההתקף הראשון קרה באוטובוס, למשל, הוא יתחיל להימנע מנסיעה באוטובוס. כשההתקף הבא יגיע דווקא בקניון, האדם יתחיל להימנע גם מכניסה לקניון וכן הלאה. לאט לאט מצטמצמים המקומות אליהם האדם מעז ללכת, ולעיתים בסופו של דבר, הוא פשוט נשאר כל הזמן בבית.
אנשים הסובלים מאגורפוביה נמנעים מללכת לכל מקום בו הם חוששים שהחרדה שלהם תשים אותם ללעג בפני אחרים, שלא יהיה מי שיוכל לעזור להם במקרה שיצטרכו סיוע גופני, ושלא יוכלו לצאת או לברוח מהמקום בו הם נמצאים (ובכך הם דומים דווקא לקלסטרופובים). חלקם מצליחים להסתייע באנשים מוכרים כדי שיוכלו לצאת, ואצל חלקם גם הליווי הזה אינו מועיל.
סימפטומים
על מנת לאבחן אגורפוביה יש להבחין במספר סימפטומים. ראשית, קיימת חרדה משמעותית (הגורמת לתחושת מצוקה או לשינוי בדפוסי התנהגות) מפני מקומות או סיטואציות שקשה להימלט מהן (או שמביך לעשות כן), או שעזרה לא תהיה זמינה בהם במקרה שיתרחש התקף חרדה, או שיתעוררו סימפטומים של חרדה, בין אם יש ברקע הפרעת התקפי פאניקה ובין אם לאו.
בדרך כלל הפחדים האגורפובים מאורגנים סביב תמה מסוימת שמאפיינת את המקומות או הסיטואציות מעוררות החרדה. הנפוצים ביניהם הם להיות לבד מחוץ לבית, להיות במקומות הומי אדם (כמו עמידה בתור או שיטוט בקניון), או נסיעה בתחבורה ציבורית. יש לשים לב, במקרה בו החרדה מתעוררת רק בסיטואציה מסוימת או בטווח מצומצם של סיטואציות, שיכול להיות שמדובר בפוביה ספציפית, ויש לשלול אפשרות זאת על מנת לאבחן אגורפוביה. בנוסף, היא יכולה להתבטא גם בחרדה מטיסות, שמשמשת מרכיב של אגורופוביה.
האדם הסובל מאגורפוביה נמנע מהסיטואציות או המקומות מעוררי החרדה, או שדורש שיהיה איתו ליווי למקומות אלה, או שאם אינו מצליח להימנע- הוא חש רמה גבוהה מאוד של חרדה מפני הסימפטומים של החרדה שעלולים להופיע בזמן שהוא שם.
ניתן לסכם ולומר, שהסימפטומים האופייניים לאגורפוביה הם רגשיים (חרדה), קוגניטיביים (מחשבות מייצרות חרדה) והתנהגותיים (הימנעות). הסימפטומים הללו משפיעים זה על זה, יוצרים זה את זה ומחזקים זה את זה. הימנעות כמעט לעולם לא פותרת את הבעיה, כי החרדה ממשיכה, המחשבות מתרחבות על סיטואציות רבות יותר, ובסופו של דבר החרדה יכולה להתעורר גם כשהאדם נשאר בבית ונמנע מכל פעילות.
טיפול באגורפוביה
המשימה הקשה ביותר בטיפול באגורפוביה היא גיוס המטופל לטיפול. בדרך כלל סיטואציה של טיפול היא סיטואציה מעוררת חרדה. אם צריך לצאת מהבית ולהגיע למרפאה או לקליניקה של המטפל, הדבר הופך למסובך ומורכב עוד יותר עבור אדם הסובל מאגורפוביה. ובכל זאת, בעזרת תמיכה וליווי, גם הסובלים מאגורפוביה יכולים להיעזר בטיפולים, ואפילו להפטר מההפרעה והשלכותיה.
כיום מקובל שהטיפול הטוב ביותר לסוג כזה של חרדות הוא טיפול קוגניטיבי- התנהגותי. בטיפול זה בוחנים את הקוגניציות המוטעות של האדם (אם קיבלתי התקף חרדה באוטובוס, תמיד אקבל התקף חרדה באוטובוסים, למשל), מציעים קוגניציות מתאימות יותר, ולאט לאט נחשפים לסיטואציות מעוררות חרדה, תוך ליווי ושימוש בטכניקות של הרגעה על מנת ליצור דה- סנסטיזציה לסיטואציה ולהפחית את רמת החרדה שחשים בה.
על מנת לאפשר לאדם הסובל מאגורפוביה להגיע לרמה של רגיעה בה יוכל לעשות את התהליך הנ"ל, יש פעמים רבות צורך בסיוע פסיכיאטרי תרופתי. תרופות מורידות חרדה כמו SSRI, וכן תרופות הרגעה נקודתיות כמו וואליום יכולות להועיל מאוד בשלבי הטיפול השונים.
