ישנן סיבות רבות לכך שאנשים מחליטים להפסיק ליטול תרופות פסיכיאטריות. למשל, הם חושבים שהם כבר מרגישים טוב יותר ואין להם צורך בתרופה, או שהמשפחה שלהם מפעילה עליהם לחץ להפסיק, או שהם קראו כתבה שמצדדת דווקא בטיפול פסיכולוגי ולא בטיפול תרופתי בהפרעות פסיכיאטריות ובעקבות זאת מעוניינים להחליף שיטת טיפול.
לפעמים אנשים מחליטים להפסיק לקחת תרופות אחרי שהם עשו שינוי משמעותי בחייהם. למשל, מעבר עיר ומציאת עבודה חדשה. הם חושבים שהמציאות החדשה תביא לשיפור משמעותי בחייהם ושמסיבה זו הם יכולים להפסיק ליטול תרופות פסיכיאטריות. למרבה הצער, זהו הזמן הגרוע ביותר להפסיק את השימוש בתרופות.
הפסקה בנטילת התרופות הפסיכיאטריות
הפסקה של שימוש בתרופות בבת אחת היא מסוכנת באופן מיוחד, שכן כתלות בסוג תרופה, הפסקה פתאומית יכולה להביא למגוון של תגובות לא נעימות כמו חזרה של ההפרעה הנפשית שבגינה החל השימוש בתרופה או אפילו התקפים מסכני חיים.
לפני הפסקה של השימוש בתרופות חייבים להתייעץ עם הרופא ואסור למטופל להפסיק לבדו. הרופא ישקול את המצב הקליני הנוכחי של המטופל (האם חל שיפור של המצב הקליני בעקבות השימוש בתרופה), את ההיסטוריה הקלינית שלו, הסיבות להפסקת הטיפול, תופעות לוואי והקיום של גורמי לחץ סביבתיים ומערכות תמיכה סביבתיות.
אחד הכללים הברורים שבהפסקת השימוש בתרופות הוא שהיא צריכה להתבצע באופן הדרגתי. כך יופחת הסיכוי לחזרה של התסמינים של המחלה שדרשה טיפול פסיכיאטרי. אם אדם נטל תרופות במשך תקופות ארוכות ובמינונים גבוהים, נדרשת תקופה ארוכה באופן מיוחד של גמילה, כלומר הגמילה תיעשה לאורך זמן ארוך תוך מתן מינון קטן והולך של התרופה.
תסמיני גמילה מתרופות פסיכיאטריות
תסמיני הגמילה מנטילת תרופות פסיכיאטריות הם מגוונים ביותר וזאת מכיוון שהתרופות משפיעות על מערכת העצבים בגוף (מערכת הפעולה) ולכן התסמינים יכולים להופיע כמעט בכל מקום בגוף.
דוגמאות לתסמינים הללו כוללות:
- בעיות הקשורות לתפיסה (קשור לחושים – ראיה, שמיעה וכולי)
- קוגניציה (בלבול, חוסר יכולת להתרכז, חוסר אוריינטציה וכולי)
- תחושות חזקות ולא רגילות (פחד, עצב, בכי וכולי)
- כאב פיסי (כאבי ראש, מיגרנות, צריבות בעור וכולי)
- בעיות בעיכול (בחילות למשל)
- בעיות שינה (נדודי שינה ואיכות שינה ירודה)
- תחושה של הבזקים (חשמליים) חדים בראש
- רגישות יתר לתרופות ולמזון
דוגמה אחת לגמילה מסוג ספציפי של תרופות פסיכיאטריות היא גמילה מתרופות אנטי פסיכוטיות. תרופות אנטי פסיכוטיות ניתנות כטיפול לטווח ארוך לאנשים הסובלים מסכיזופרניה ומהפרעות פסיכוטיות אחרות.
לעיתים חשוב מאד להקטין או להפסיק את מתן התרופה בגלל תופעות הלוואי שלה. עם זאת, התוצאות של הפסקת מתן התרופה הן מורכבות ועלולות להתקשר לתסמיני המחלה ששבים בעקבות הפסקת הטיפול או לתהליך עצמו של הגמילה מהתרופה או לגורמים פסיכולוגיים או נסיבתיים.
מחקרים רבים הראו שאחד החסרונות בשימוש בתרופות פסיכיאטריות הוא תסמונת פיסיולוגית שקשורה בהפסקה של מתן התרופות. תופעות אחרות שנלוות לגמילה מתרופות אלה הן פסיכוזה.
קושי בחקירת הנושא
הקושי המרכזי בעריכת מחקרים בנושא תופעות של גמילה מתרופות פסיכיאטריות נובע ממספר גורמים:
- מבחינה טכנית, קיימת בעייה של הפרדת ההיסטוריה הטבעית של תסמיני ההפרעה (שהטיפול התרופתי ניתן כדי לפתור אותה) מהשפעות הקשורות בגמילה מסם. כלומר, קשה להבחין האם הבעיות שעולות בזמן הגמילה נובעות מתהליך הגמילה עצמו או מחזרה של התסמינים המקוריים של המחלה.
- מבחינה אתית, קשה להצדיק מחקרים ניסויים שמערבים הפסקה מהירה של מתן תרופות.
- רבים מהניסויים המתבצעים בנושא של גמילה אינם מבוקרים ורק מיעוטם מנסה "לעוור" את המשתתפים בניסוי על מנת שלא יוכלו לחזות מהן ההשערות על ידי שימוש בתחליפים של פלסבו.
